מי
יחזיר לי את ספר התורה שהיה תלוי על צווארך ביום בו מתת. תנים וצבועים עלו
ובאו מכל רחבי הארץ, האדמה, לעוט עליך. מן הבשר לא נשאר דבר. בתאוותם גזלו
ממני את ירושתי. אמרתי, תשכחי, תשכחי. שכחתי. הייתי צעירה מדי כדי להציל
אותך מידיהם. ועכשיו, כשבגרתי, לא נותר דבר להציל. אבל היכן הוא, ספר התורה
העשוי זהב. כשהייתי קטנה אמרת לי, יום אחד, כל זה יהיה שלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה