"השליטה של הכותב היא לא ביד הכותבת, היד ה"חולה" שלעולם אינה מרפה מהעיפרון – שאינה יכולה להרפות ממנו בגלל שאת מה שהיא מחזיקה, היא לא באמת מחזיקה; מה שהיא מחזיקה שייך לממלכת הצללים, והיא עצמה צל." (עמ' 25)
"כתיבה היא האינסופי, התמידי. הכותב, כבר נאמר, מוותר על אמירת 'אני'. (עמ' 26)
"כשכתיבה היא לגלות את האינסופי, הנצחי, הכותב שנכנס לתחום הזה לא משאיר את עצמו מאחור כדי לגשת לאוניברסאלי. הוא לא נע לעבר עולם בטוח יותר, עולם נאה או מוצדק יותר שבו הכל יהיה מסודר בהתאם לבהירות חסרת-הפניות של אור היום. הוא לא מגלה את השפה הנערצת שמדברת בכבוד לכולם. מה שמדבר בו, היא העובדה שבדרך זו או אחרת, הוא כבר לא הוא עצמו. הוא אינו מישהו עוד." (עמ' 28)
"כשאני לבד, זה לא אני שם, וזה לא אתה שאני מתרחק ממנו, או מהאחרים, או מהעולם. [...]. כשאני לבד, אני לא שם". (עמ' 251)
הערות לתרגום:
הקטעים תורגמו על ידי מתוך תרגום הספר של מוריס בלאנשו לאנגלית. מספרי העמודים גם הם מתוכו. הספר הוא:
The Space of Literature"", תורגם על ידי אן סמוק, ראה אור ב-1989 בהוצאת אוניברסיטת נאברסקה.
בעברית יצא ספרו "הצעד (שלא) מעבר", בהוצאת רסלינג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה