"אפשר לעזור?"
"כן, אני צריכה ספר."
"משהו מסויים?"
"לא, אני צריכה מתנה למישהי."
"מה היא אוהבת לקרוא?"
"אני לא יודעת. אני אפילו לא יודעת אם היא אוהבת לקרוא."
(נפלא. אני חושבת. אז למה את פה?)
"אז איזה סגנון של ספר חשבת לתת לה?"
"משהו טוב."
(חבל, כי יש לנו כמה דברים אויומים ונוראיים במבצע עכשיו. אבל אם את מתעקשת על טוב...)
"זה ספר מצויין שקרא...."
"יופי, אפשר להחליף, נכון?"
"כן, אפשר להחליף."
זה דיאלוג שמתנהל עשרות פעמים ביום בכל חנות ספרים, הקרובה לביתכם או שלא. אני מנסה להבין את הנהירה לחנויות הספרים לפני החג. קודם כל, אפשר לשער שהיא דומה לכל שאר הנהירות לכל שאר החנויות בתקופה זו, אולי נוהרים לחנות הספרים בדרך לנהירה אחרת, לחנות אחרת. כך שהדגש הוא יותר על "הנהירה" ופחות על "הספרים".
ואני מניחה שספר יכול להיות מתנה אלגנטית, "מכובדת" ונאה. אבל מה שאנשים באמת קונים בתקופות האלו, אלו פתקי החלפה עטופים בספר.
רוב האנשים יקנו ספר חדש, או ספר שבמבצע, או ספר שהמוכר המליץ להם עליו. לרוב זה יהיה ספר שמאחד את כל השלושה. אבל אף ספר לא יהיה שלם בלי פתק ההחלפה. וזה הגיוני. כי כולם קונים את אותם ספרים (חדש, מבצע, מוכר), ולכן הרבה מאוד אנשים מגיעים אחרי החג עם שלושה עותקים מאותו הספר שקיבלו במתנה. מה גם שהערך של הספר שרכשו אף פעם לא באמת ידוע לרוכשי המתנה (חדש, מבצע, מוכר), אז שהם יבחרו כבר משהו אחר אם הם רוצים.
אם כבר האנשים שמקבלים את המתנה בכל מקרה יגיעו לחנות לבחור להם משהו שהם באמת רוצים, לא עדיף לוותר על התהליך ופשוט לקנות כרטיס מתנה?
אני אוהבת לתת לאנשים ספרים. אבל כשמישהו מקבל ממני ספר, זה בגלל אחת משתי סיבות. הראשונה היא שאני מכירה את מקבל המתנה ויודעת איזה ספר הוא יאהב, והשנייה היא שקראתי ספר מצויין ואני רוצה שכל מי שאני יכולה לחשוב עליו יקרא אותו. (במקרה הזה, אגב, הוא גם לא יזכה לפתק החלפה).
בכל מקרה אחר, אפשר לתת שוקולד. אף פעם לא ראיתי מישהו מחליף שוקולד.
"'חג שמח': ניצחון האופטימיות על הניסיון"
דורון רוזנבלום.
"כן, אני צריכה ספר."
"משהו מסויים?"
"לא, אני צריכה מתנה למישהי."
"מה היא אוהבת לקרוא?"
"אני לא יודעת. אני אפילו לא יודעת אם היא אוהבת לקרוא."
(נפלא. אני חושבת. אז למה את פה?)
"אז איזה סגנון של ספר חשבת לתת לה?"
"משהו טוב."
(חבל, כי יש לנו כמה דברים אויומים ונוראיים במבצע עכשיו. אבל אם את מתעקשת על טוב...)
"זה ספר מצויין שקרא...."
"יופי, אפשר להחליף, נכון?"
"כן, אפשר להחליף."
זה דיאלוג שמתנהל עשרות פעמים ביום בכל חנות ספרים, הקרובה לביתכם או שלא. אני מנסה להבין את הנהירה לחנויות הספרים לפני החג. קודם כל, אפשר לשער שהיא דומה לכל שאר הנהירות לכל שאר החנויות בתקופה זו, אולי נוהרים לחנות הספרים בדרך לנהירה אחרת, לחנות אחרת. כך שהדגש הוא יותר על "הנהירה" ופחות על "הספרים".
ואני מניחה שספר יכול להיות מתנה אלגנטית, "מכובדת" ונאה. אבל מה שאנשים באמת קונים בתקופות האלו, אלו פתקי החלפה עטופים בספר.
רוב האנשים יקנו ספר חדש, או ספר שבמבצע, או ספר שהמוכר המליץ להם עליו. לרוב זה יהיה ספר שמאחד את כל השלושה. אבל אף ספר לא יהיה שלם בלי פתק ההחלפה. וזה הגיוני. כי כולם קונים את אותם ספרים (חדש, מבצע, מוכר), ולכן הרבה מאוד אנשים מגיעים אחרי החג עם שלושה עותקים מאותו הספר שקיבלו במתנה. מה גם שהערך של הספר שרכשו אף פעם לא באמת ידוע לרוכשי המתנה (חדש, מבצע, מוכר), אז שהם יבחרו כבר משהו אחר אם הם רוצים.
אם כבר האנשים שמקבלים את המתנה בכל מקרה יגיעו לחנות לבחור להם משהו שהם באמת רוצים, לא עדיף לוותר על התהליך ופשוט לקנות כרטיס מתנה?
אני אוהבת לתת לאנשים ספרים. אבל כשמישהו מקבל ממני ספר, זה בגלל אחת משתי סיבות. הראשונה היא שאני מכירה את מקבל המתנה ויודעת איזה ספר הוא יאהב, והשנייה היא שקראתי ספר מצויין ואני רוצה שכל מי שאני יכולה לחשוב עליו יקרא אותו. (במקרה הזה, אגב, הוא גם לא יזכה לפתק החלפה).
בכל מקרה אחר, אפשר לתת שוקולד. אף פעם לא ראיתי מישהו מחליף שוקולד.
"'חג שמח': ניצחון האופטימיות על הניסיון"
דורון רוזנבלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה